פסק-דין בתיק עת"מ 2188-09-09

1.         עתירה לביטול דרישת המשיבה מהעותרת לתשלום אגרת הנחת צינורות מים בסך של 26,167,108 ש"ח. המחלוקת העיקרית הינה בשאלה האם העותרת חייבת בתשלום האגרה, כולה או חלקה.

רקע

2.         העותרת הנה חברת פרטית המחזיקה בתחום שיפוטה של המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: "המועצה") מקרקעין בהם הנה מנהלת מפעל העוסק ביצור חומרי נפץ (להלן: "המפעל"). המפעל הוקם על ידי העותרת בשנות ה-50, על פי היתרים כדין שקיבלה העותרת כבר בשנת 1953. מאז עושה העותרת שימוש במקרקעין.

מהעתירה עולה, כי רק בשנת 1957 נחתם בין העותרת לבין רשות הפיתוח הסכם ולפיו חכרה העותרת שטח של 383.1 דונם (נספח א'-4 לעתירה). מדובר בשטח המצוי בשולי הישוב ובינו לבין שכונות המגורים מצויה רצועה של  אדמת בור ויער.  בשטח המוחכר הקימה העותרת מבנים  ומתקנים כנדרש לצורך הקמת המפעל. בשנת 1971 חכרה העותרת שטחי קרקע נוספים של 233.8 דונם, ובשנות ה-90 חכרה 292.3 דונם נוספים.

3.         לטענת העותרת, את מרבית המבנים במפעל היא הקימה עוד בשנות החמישים, בסמוך לאחר הקמת המפעל. מבנים נוספים הוקמו גם בשנים מאוחרות יותר, אולם משנת 2000 ואילך לא הוקמו מבנים כלשהם (סעיף 14 לעתירה). העותרת טוענת, כי כיום הנה חוכרת שטח של 909.2 דונם וכי השטח הבנוי במפעל, כולל שטחי שירות ובריכות הנו 11,926 מ"ר (ראו נספח א-6 לעתירה).

עוד יצוין, כי כבר עם הקמת המפעל הוכשרה בו רשת מים פנימית, כלומר מערכת צינורות ואביזרים להולכת המים בין חלקי המפעל השונים. רשת מים זו חוברה לצנרת המים של המועצה. בין הצדדים קיימת מחלוקת מי הקים או נשא בעלויות הקמת הקו המחבר, אולם מוסכם כי קו זה קיים שנים רבות, כי הוא חוצה שטחי בור ויער ומתחבר לתשתית המים של המועצה.

4.         בשנת 2004 הגישה העותרת בקשה לאישור תכנית מפורטת ש/974 (נספח י"ב לכתב התשובה), בגדרה עתרה לשינוי תכנית המתאר הקודמת, להרחבת זכויות הבניה ולהכשרתם של מבנים שנבנו שלא על פי התכנית הקודמת. לאחר אישורה של התכנית בשנת 2004, החלה העותרת לפעול לקבלת לגליזציה לבניה החורגת (סעיף 30 לתשובת המועצה).

5.         עוד נציין בפרק המבוא, כי בשנים האחרונות ביצעה המועצה עבודות שונות במערכת הולכת המים בישוב ובין היתר ביצעה החלפה של קו מים בדרך רבין, בסמוך לנקודת החיבור של הצינור המוביל למפעל (סעיף 35 לכתב התשובה). המועצה אף החלה בתכנון עבודות נוספות, לרבות הקמת בריכת מים שתשרת את האזור (ראו נספחים ה'-י' לתשובת המועצה).

דרישות התשלום והליכים קודמים

6.         בעקבות הגשת הבקשות למתן היתרים בדיעבד (לגליזציה) למבנים החורגים בשטחי המפעל, נשלחו לעותרת בשנת 2008 שתי דרישות תשלום על סך כולל של 203,700 ש"ח (להלן: "הדרישות הראשונות").  העותרת כפרה בחיובים ובין הצדדים התנהלה חלופת מכתבים בקשר לדרישות הראשונות שלא הביאה להשגת הסכמה כלשהי.

ביום 18/5/04 נשלחה לעותרת דרישת תשלום חדשה, היא הדרישה נשוא העתירה (נספח א' לעתירה (להלן: "דרישת התשלום"). בדרישת התשלום נאמר כי בעקבות דין ודברים בין הצדדים "למדה המועצה, כי מפעלי ח"ן לא שילמה אגרת הנחת צנרת כדין בגין נכסים שונים לגביהם היא חייבת בתשלום זה [...]". בהמשך, פורטה הדרישה והעותרת חויבה בתשלום אגרה בגין שטחי בניין של 12,707 מ"ר ובגין שטחי קרקע של 1,091,596 מ"ר. בסך הכל חויבה בתשלום סך של 26,167,108 ש"ח.

7.         עם קבלת דרישת התשלום, החלו הצדדים במגעים זה עם זה. כדי לברר את טענותיה, דרשה העותרת לקבל לעיונה מידע ומסמכים שונים ומשבקשתה נדחתה, הגישה עתירה לבית משפט זה, לקבלת מידע וזכות עיון במסמכים על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998 (עת"מ 17817-03-10).

עתירה זו לקבלת המידע הובאה לדיון בפניי וביום 21/11/10 הושגה בין הצדדים הסכמה שאושרה על ידי בית המשפט והעותרת קיבלה את המידע עליו הוסכם (ראה פסק הדין שצורף כנספח כ' לסיכומי המשיבה).

8.         במקביל, פנתה העותרת לבית משפט זה וביקשה ארכה להגשת העתירה לביטול דרישת התשלום. ארכות כמבוקש ניתנו עד שהעתירה הוגשה. גם לאחר הגשת העתירה התעכבו ההליכים לצורך קבלת המידע ולשם ניהול משא ומתן שלא צלח.

עיקר הטענות

9.         העותרת טוענת כי כלל אינה חייבת בתשלום אגרת הצינורות. לטענתה, על פי חוק עזר לזכרון יעקב (אספקת מים), התשכ"ו-1966 (להלן: "חוק העזר"), אין לחייבה בתשלום אגרה, שכן היא חוברה לרשת מים פרטית לפני חקיקת חוק העזר ומכל מקום, לפני ביצוע העבודות נשוא הדרישה. עוד נטען, כי ככל שהדרישה מתבססת על עבודות מאוחרות או על בניית מבנים בשטחי המפעל לאחר כניסת חוק העזר לתוקף, הרי שמאז אותם מועדים ועד משלוח הדרישה, חלפה תקופת ההתיישנות.

            העותרת מבהירה כי לא ביצעה כל עבודות בנייה חדשות מאז שנת 2000 ואילך. העותרת מדגישה, כי הבסיס לדרישה הוא ניסיונות חוזרים ונשנים של המועצה לגבות ממנה תשלום שלא כדין כעולה גם מדרישות הארנונה המופרזות שנשלחו אליה.

            העותרת מוסיפה וטוענת כי הדרישה חושבה על פי שטחי קרקע ובניין שאינם תואמים את המצב בשטח. כן העלתה טענות ביחס לתעריפים בהם חויבה.

10.        המועצה מצדה מבקשת לדחות את העתירה. המועצה מדגישה כי העותרת מעולם לא שילמה עבור צנרת המים אף שהיא נהנית מתשתית המים שהקימה המשיבה כבר שנים רבות. לטענת המועצה, היא התקינה את קו החיבור שבין המפעל לקו המים של הישוב והיא אף דאגה לאחזקתו ושדרוגו. לאחרונה, כך נטען, בוצעו עבודות לשיפור קו המים ומתוכננות עבודות תשתית נרחבות לשיפור מערכת המים המובילה לאזור המפעל ולמפעל עצמו. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הבנייה בשטח המפעל נעשתה ללא כל היתר ועל כן משאושרה תכנית המתאר החדשה והוגשה בקשת לגליזציה, קמה לה עילה לדרוש את התשלום עבור כל שטחי המפעל.